בדיקת נזילת גז במזגן: שלבי עבודה ומה נחשב תקין

נזילת גז במזגן אינה תמיד תקלה “ברורה”, ולעיתים היא מתבטאת בירידה הדרגתית בביצועים או בתופעות שמזכירות בעיות אחרות כמו סתימה במסננים או זרימת אוויר חלשה. בדיקה נכונה נשענת על שילוב של תצפית, מדידות לחץ וטמפרטורה, והצלבה מול תנאי סביבה ונתוני היצרן. בראשון לציון, כמו בכל אזור חוף, טמפרטורות ולחות עשויות להשפיע על קריאות ועל היווצרות קרח. המטרה היא לא רק לזהות שחסר גז, אלא לאתר את נקודת הדליפה, לתקן, ולוודא שהמערכת יציבה לאורך זמן.

סימנים שמעלים חשד לנזילת גז והבדלה מתקלות אחרות

חשד לנזילת גז עולה כשיש ירידה בביצועי קירור או חימום ללא שינוי משמעותי בהרגלי שימוש, אך חשוב להבדיל בין חוסר גז לבין תקלות זרימת אוויר, חיישנים, או בעיות חשמל. סימנים נפוצים כוללים זמן עבודה ארוך מהרגיל, טמפרטורה שלא מגיעה ליעד, היווצרות קרח, ולעיתים גם שינוי בצליל המדחס. יחד עם זאת, מסננים סתומים, מאייד מלוכלך או מאוורר חלש יכולים לייצר תסמינים דומים. לכן בודקים גם את מצב הניקיון, את מהירות המפוח, ואת טמפרטורת האוויר הנכנס והיוצא. רק לאחר שלילת גורמים “פשוטים” עוברים למדידות מערכת קירור ולאיתור דליפה בפועל.

ירידה בביצועי קירור/חימום לאורך זמן לעומת שינוי חד

ירידה הדרגתית בביצועים לאורך שבועות או חודשים מתאימה יותר לתרחיש של דליפה קטנה, שבה כמות הגז פוחתת לאט והמערכת עדיין עובדת אך פחות יעילה. לעומת זאת, שינוי חד בביצועים יכול להצביע על דליפה גדולה, על סתימה, או על תקלה חשמלית שמונעת מהמדחס לעבוד בעומס תקין. כדי להבדיל, בוחנים אם המדחס נכנס לפעולה, כמה זמן הוא עובד רצוף, ומהו הפרש הטמפרטורה בין אוויר חוזר לאוויר מסופק. במקרים שבהם נדרש איש מקצוע באזור, אפשר להיעזר בטכנאי מזגנים בראשון לציון לצורך בדיקה מסודרת שמבוססת על מדידות ולא רק על תחושה.

קרח על צנרת או על המאייד והקשר לזרימת אוויר מול חוסר גז

קרח על צנרת היניקה או על המאייד יכול להופיע גם בחוסר גז וגם בבעיה בזרימת אוויר, ולכן הוא לא “הוכחה” לדליפה בפני עצמו. כאשר זרימת האוויר חלשה בגלל מסננים סתומים, מאייד מלוכלך או מפוח תקול, הטמפרטורה על הסוללה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון והלחות קופאת. בחוסר גז, הלחץ בצד היניקה נוטה לרדת, הטמפרטורה על המאייד יכולה לצנוח, ולעיתים מתקבל סופר-היט גבוה יחסית. בבדיקה נכונה משלבים תצפית על מצב המסננים והמאוורר עם מדידת לחץ עבודה וטמפרטורות על הצנרת. אם הקרח חוזר לאחר ניקוי ושיפור זרימה, החשד לחוסר גז מתחזק.

רעשים חריגים במדחס ומתי הם קשורים ללחצים לא תקינים

רעשים חריגים במדחס יכולים לנבוע ממגע מכני, תושבות, או רכיבים חשמליים, אך לעיתים הם קשורים גם ללחצים לא תקינים במערכת. חוסר גז עשוי לגרום לעבודה בתנאים שבהם המדחס מתחמם יותר, או שבהם יש חוסר יציבות בזרימת הקרר, מה שעלול להתבטא בצלילים משתנים. מנגד, מילוי יתר או עיבוי לא יעיל יכולים להעלות לחצים בצד הגבוה ולגרום לעומס, לזרם עבודה גבוה ולרעידות. כדי לקשור רעש ללחצים, לא מסתפקים בהאזנה: מודדים לחץ יניקה ולחץ דחיסה, בודקים טמפרטורות קו יניקה וקו נוזל, ומצליבים עם זרם עבודה. אם הלחצים תקינים והרעש נשאר, הכיוון הוא מכני או חשמלי ולא דליפה.

נזילות שמן על חיבורים וסימני לכלוך שמצביעים על נקודת דליפה

שמן במערכת הקירור נע יחד עם הקרר, ולכן בנקודת דליפה לעיתים מופיעים סימני שמן, לכלוך שנדבק לשמן, או כתמים סביב חיבורים, ברזי שירות והלחמות. זהו סימן שימושי במיוחד כשמדובר בדליפה איטית שקשה “לתפוס” במדידות לחץ קצרות. עם זאת, לא כל לכלוך הוא דליפה: אבק ולחות יכולים להצטבר גם ללא כשל. בבדיקה מתייחסים למיקום הכתם, למרקם השומני, ולחזרתיות לאחר ניקוי. לעיתים מנקים את האזור, מפעילים את המזגן, ואז בודקים מחדש אם מופיע שמן טרי. כאשר יש סימן שמן ברור, מתמקדים שם עם גלאי אלקטרוני או בדיקת בועות כדי לאמת שהממצא אכן נקודת דליפה פעילה.

שלבי בדיקה לאיתור נזילה: מה עושים בפועל ובאיזה סדר

איתור נזילת גז נעשה בסדר פעולות שמטרתו לצמצם טעויות: מתחילים באיסוף נתונים, ממשיכים למדידות בסיסיות, ורק אז עוברים לכלי איתור דליפה. קודם בודקים תנאי סביבה, מצב ניקיון וזרימת אוויר, כדי לא לייחס בטעות ירידת ביצועים לחוסר גז. לאחר מכן מודדים לחץ סטטי כשהמערכת כבויה ומאוזנת, ואז לחץ עבודה בזמן פעולה, כולל טמפרטורות על קווי הצנרת לחישוב סופר-היט וסאב-קולינג. אם המדדים מצביעים על חשד, עוברים לאיתור נקודתי באמצעות גלאי אלקטרוני ובדיקת בועות, ובמקרים עקשניים מבצעים בדיקת חנקן בלחץ עם זמן המתנה. בסוף מתעדים ממצאים כדי להחליט על תיקון ולא על מילוי בלבד.

איסוף נתונים: סוג גז, דגם מזגן, היסטוריית מילוי ותיקונים

לפני חיבור שעונים או פתיחת ברזי שירות, אוספים נתונים שמונעים אבחון שגוי. מזהים את סוג הקרר לפי מדבקת היצרן, בודקים אם מדובר במערכת אינוורטר או ON/OFF, ומהו משקל המילוי הנקוב. חשוב לברר אם בוצע בעבר מילוי גז, מתי, והאם תוקנה נקודת דליפה או רק הוסיפו קרר. היסטוריה של מילויים חוזרים כמעט תמיד מצביעה על דליפה שלא טופלה. בנוסף בודקים אורך צנרת והפרשי גובה, כי הם משפיעים על כמות הקרר ועל פרשנות מדדים. גם תיעוד של תקלות קודמות (כמו החלפת מאוורר או ניקוי עמוק) מסייע להבדיל בין בעיית זרימה לבין בעיית קרר.

בדיקת לחץ סטטי וכיצד לפרש תוצאה ביחס לטמפרטורת סביבה

לחץ סטטי נמדד כשהמזגן כבוי מספיק זמן כדי שהלחצים ישתוו בין הצד הגבוה לנמוך. המדידה נותנת אינדיקציה גסה אם יש חוסר משמעותי בקרר, אך היא תלויה מאוד בטמפרטורת הסביבה ולכן חייבים לפרש אותה ביחס לטבלת לחץ-טמפרטורה של סוג הגז. אם הלחץ הסטטי נמוך בהרבה מהצפוי לטמפרטורה הנמדדת ליד היחידה החיצונית, ייתכן שחסר קרר או שיש תערובת גזים/אוויר במערכת. אם הלחץ נראה “סביר”, זה עדיין לא שולל דליפה קטנה. חשוב גם לוודא שמד לחץ תקין ושאין דליפה בציוד המדידה עצמו. את הבדיקה מבצעים בלי “לשחרר” גז ובלי להסתמך על תחושת קור בצנרת.

בדיקת לחץ עבודה וקריאת סופר-היט/סאב-קולינג לאבחון חוסר גז

לחץ עבודה נמדד בזמן פעולה יציבה, לאחר שהמערכת רצה מספר דקות ומגיעה למצב קרוב ליציב. לצד הלחצים, מודדים טמפרטורה על קו היניקה סמוך ליחידה החיצונית ועל קו הנוזל, ומשווים לטמפרטורות הרוויה המתאימות ללחצים כדי לחשב סופר-היט וסאב-קולינג. בחוסר גז, לעיתים מתקבל סופר-היט גבוה וסאב-קולינג נמוך, יחד עם ירידת לחץ יניקה. במילוי יתר, ייתכן סאב-קולינג גבוה ולחץ דחיסה גבוה. עם זאת, מאייד מלוכלך או זרימת אוויר חלשה יכולים להעלות סופר-היט גם בלי דליפה, ולכן משלבים את הקריאות עם בדיקת טמפרטורת אוויר כניסה/יציאה ועם מצב המפוח. המטרה היא לזהות דפוס עקבי ולא מספר בודד.

איתור דליפה עם גלאי אלקטרוני: אזורי בדיקה וטכניקת סריקה

גלאי אלקטרוני מאפשר לזהות דליפות קטנות יחסית, אך הוא רגיש לרוח, לחות ולשאריות קרר באוויר. לכן עובדים בשיטה: מכבים מאווררים חזקים אם אפשר, ממתינים מעט לאחר פתיחת מכסה, ומבצעים סריקה איטית סביב נקודות מועדות. מתחילים בברזי שירות וחיבורים ביחידה החיצונית, ממשיכים להלחמות, למעברי צנרת, ולחיבורים ביחידה הפנימית אם יש גישה. סורקים גם סביב שסתומים ומחברים שבהם יש ויברציה. חשוב להחזיק את החיישן במרחק קטן מהמשטח ולהתקדם בקצב אחיד, כי מעבר מהיר מפספס דליפות. כאשר מתקבלת התראה, חוזרים לנקודה מכיוונים שונים כדי לוודא שזה לא “רעש רקע”, ואז מאמתים עם בועות או עם בדיקת לחץ.

בדיקת בועות סבון בחיבורים, ברזי שירות והלחמות

בדיקת בועות היא כלי אימות פשוט שמסייע לראות דליפה בפועל, בעיקר בחיבורים ובהלחמות נגישות. מורחים תמיסה מתאימה על אזור החשוד ומחכים להתפתחות בועות יציבות. בועות קטנות שממשיכות להיווצר מצביעות על דליפה פעילה, בעוד קצף שנעלם יכול להיות תוצאה של מריחה בלבד. חשוב לנקות לכלוך ושמן לפני הבדיקה, כי הם יכולים לשנות את התנהגות הבועות. הבדיקה יעילה במיוחד סביב ברזי שירות, אומים מתהדקים, וחיבורים בצנרת נחושת. עם זאת, היא מוגבלת במקומות צפופים או מוסתרים, ובדליפות זעירות מאוד. לאחר הבדיקה שוטפים שאריות כדי לא להשאיר חומר שימשוך אבק או יפגע בבידוד. כאשר יש תוצאה חיובית, מסמנים את הנקודה לפני פירוק.

בדיקת חנקן בלחץ: בידוד מקטעים, ירידת לחץ וזמן המתנה

בדיקת חנקן בלחץ משמשת כשצריך לאתר דליפה שלא נמצאה בקלות, או לאחר תיקון כדי לוודא אטימות לפני ואקום ומילוי. מזרימים חנקן יבש ללחץ בדיקה מתאים למערכת ולרכיבים, תוך שימוש בווסת ובמד לחץ מדויק. במידת הצורך מבודדים מקטעים כדי לצמצם את אזור החיפוש, למשל הפרדה בין יחידה פנימית לצנרת או בין רכיבים ביחידה החיצונית. לאחר הגעה ללחץ היעד, ממתינים זמן מוגדר ובודקים אם יש ירידת לחץ. ירידה מעידה על דליפה, אך צריך להביא בחשבון שינויי טמפרטורה סביבתית שמשפיעים על הלחץ. בזמן ההמתנה מבצעים סריקה עם בועות או גלאי סביב נקודות חשודות. אם הלחץ נשמר, הסבירות לדליפה פעילה נמוכה יותר, ואז עוברים לשלב ואקום.

מה נחשב תקין בבדיקה: לחצים, טמפרטורות ויציבות עבודה

תקינות בבדיקת מערכת קירור אינה מספר אחד קבוע, אלא התאמה בין כמה מדדים: לחצים בצד היניקה והדחיסה, טמפרטורות קו יניקה וקו נוזל, הפרש טמפרטורה באוויר ביחידה הפנימית, ויציבות זרם המדחס. המדדים צריכים להיות עקביים עם סוג הקרר, עם טמפרטורת החוץ, עם עומס החום בחלל ועם מצב זרימת האוויר. מערכת יכולה להציג לחץ “סביר” אך עדיין להיות לא מאוזנת בגלל מילוי יתר, לחות במערכת, או סתימה חלקית. לכן בודקים מגמות: האם הלחצים מתייצבים, האם הסופר-היט והסאב-קולינג נמצאים בתחום הגיוני, והאם אין תנודות חדות. בנוסף מתייחסים לזמן עבודה עד הגעה ליעד ולתדירות הפסקות, כדי להבין אם הבקרה מתנהגת כרגיל.

טווחי לחץ צפויים לפי סוגי גז נפוצים ותנאי חוץ

טווחי לחץ תלויים בסוג הקרר ובטמפרטורות העבודה, ולכן אין ערך אחד שמתאים לכל מזגן. את הלחץ מפרשים באמצעות טבלאות לחץ-טמפרטורה: לחץ יניקה משקף בקירוב את טמפרטורת האידוי, ולחץ דחיסה משקף את טמפרטורת העיבוי. ביום חם, לחץ הדחיסה צפוי להיות גבוה יותר מאשר ביום קריר, ובאזורי חוף לחות גבוהה יכולה להשפיע על עומס החום ועל התנהגות המערכת. תקין בדרך כלל אומר שהלחצים תואמים את תנאי החוץ ואת סוג המערכת, ושאין קיצוניות כמו לחץ יניקה נמוך מאוד יחד עם סופר-היט גבוה שמרמז על חוסר גז, או לחץ דחיסה גבוה מאוד יחד עם סאב-קולינג גבוה שמרמז על מילוי יתר או עיבוי לקוי. חשוב למדוד לאחר התייצבות ולא מיד עם ההפעלה.

הפרשי טמפרטורה בין כניסת/יציאת אוויר ביחידה פנימית ומה נחשב סביר

הפרש טמפרטורה בין אוויר נכנס לאוויר יוצא ביחידה הפנימית הוא מדד שימושי להבנת תפוקת הקירור או החימום, אך הוא מושפע מזרימת האוויר ומהלחות. בקירור, מודדים טמפרטורה של האוויר החוזר סמוך לכניסת היחידה ושל האוויר המסופק ביציאה, לאחר שהמערכת עובדת זמן מספיק. הפרש “סביר” משתנה לפי תנאים, אך העיקר הוא עקביות: אם ההפרש נמוך מאוד למרות עבודה רציפה, ייתכן חוסר גז, בעיית מדחס, או זרימת אוויר לא תקינה. אם ההפרש גבוה מאוד אך הזרימה חלשה, ייתכן שהמאייד מתקרר יתר על המידה בגלל חסימה או לכלוך. בחימום, בוחנים את העלייה בטמפרטורה ואת יציבותה. מדידה נכונה נעשית עם מדחום אמין ובמיקום עקבי כדי לא לקבל תוצאה מוטה.

יציבות זרם עבודה של המדחס כסימן למערכת מאוזנת

זרם העבודה של המדחס משקף את העומס החשמלי והתרמודינמי על המערכת. כאשר המערכת מאוזנת, הזרם נוטה להתייצב לאחר זמן קצר ולהישאר בתחום הצפוי ביחס לנתוני היצרן ולתנאי החוץ. תנודות חדות בזרם יכולות להצביע על שינויי לחץ לא תקינים, על בעיית עיבוי (למשל מאוורר חיצוני חלש), או על חוסר יציבות בזרימת הקרר. במערכות אינוורטר הזרם משתנה באופן טבעי בהתאם לבקרה, ולכן מחפשים דפוס הגיוני ולא מספר קבוע: האם יש עליות חריגות, האם המדחס “נחנק”, והאם יש קפיצות שמלוות בשינויי לחץ וטמפרטורה. זרם גבוה מהרגיל יחד עם לחץ דחיסה גבוה יכול לרמוז על מילוי יתר או על עיבוי לקוי, בעוד זרם נמוך מאוד עם ביצועים חלשים יכול להתאים לחוסר גז משמעותי או לבעיה במדחס. את המדידה מבצעים עם צבת זרם ובתנאים יציבים.

קריטריונים לזיהוי מילוי יתר לעומת חוסר גז לפי מדדים בשטח

הבדלה בין מילוי יתר לחוסר גז נשענת על שילוב סופר-היט, סאב-קולינג, לחצים, וטמפרטורות קווים. בחוסר גז, נפוץ לראות לחץ יניקה נמוך יחסית, סופר-היט גבוה, וסאב-קולינג נמוך, יחד עם ירידה בתפוקה וזמן עבודה ממושך. במילוי יתר, ייתכן לחץ דחיסה גבוה, סאב-קולינג גבוה, ולעיתים סופר-היט נמוך מדי, מה שמעלה סיכון להחזרת נוזל למדחס בתנאים מסוימים. עם זאת, עיבוי לקוי בגלל לכלוך בסוללה החיצונית או מאוורר חלש יכול לחקות מילוי יתר, ולכן בודקים גם טמפרטורת עיבוי ביחס לטמפרטורת חוץ ואת מצב זרימת האוויר ביחידה החיצונית. בנוסף, בוחנים אם יש תנודות חריגות בלחצים בזמן שינוי עומס. החלטה על הוצאת גז או הוספה מתקבלת רק לאחר אימות שאין גורם אחר שמסביר את המדדים.

אחרי שאותרה נזילה: תיקון, ואקום, מילוי גז ובדיקת אימות

לאחר איתור נקודת דליפה, סדר הפעולות חשוב כדי למנוע חזרה של התקלה: מתקנים את הדליפה, מבצעים בדיקת אטימות, ורק אז עוברים לוואקום ולמילוי. מילוי גז בלי תיקון הוא פתרון זמני שמטשטש את הבעיה ועלול להוביל לנזק מדחס עקב עבודה לא תקינה. לאחר התיקון, מבצעים בדיקת לחץ עם חנקן כדי לוודא שאין דליפות נוספות, ואז מבצעים ואקום עמוק כדי להוציא אוויר ולחות. לאחר מכן ממלאים קרר לפי שיטה מתאימה (בדרך כלל לפי משקל), ומבצעים בדיקת אימות מלאה: לחצים, טמפרטורות, סופר-היט/סאב-קולינג, זרם עבודה, וסריקה חוזרת באזורים שתוקנו. רק כאשר המדדים יציבים והמערכת מתפקדת לאורך זמן סביר, ניתן להחשיב את התיקון כמוצלח.

תיקון נקודת הדליפה: החלפת רכיב, הידוק, הלחמה ומה לא לעשות

אופי התיקון תלוי במיקום הדליפה: בחיבור מתברג ייתכן שהידוק נכון או החלפת אטם/אום מתאימים, בעוד שבהלחמה סדוקה נדרש תיקון בהלחמת כסף או החלפת מקטע צנרת. כאשר הדליפה ברכיב כמו שסתום או מחליף חום, לעיתים אין ברירה אלא להחליף את הרכיב. חשוב לעבוד נקי: לנקות את האזור, להגן על רכיבים רגישים מחום, ולוודא שההלחמה מלאה ולא “מרוחה”. מה לא לעשות: לא להסתמך על חומרים אוטמים שמוזרקים למערכת, לא “לסגור” דליפה בהידוק יתר שמסדק נחושת, ולא להשאיר מערכת פתוחה לאוויר זמן ממושך. לאחר כל תיקון מכני, מבצעים בדיקת לחץ כדי לוודא שהדליפה נפתרה לפני שממשיכים לוואקום. תיעוד נקודת התיקון מסייע במעקב עתידי אם תופיע בעיה נוספת.

ביצוע ואקום: יעד מיקרונים, בדיקת החזקת ואקום ומשמעות כשל

ואקום נועד להוציא אוויר ולחות, שמזיקים למערכת ויכולים לגרום לקורוזיה, לקפיאה בנקודות התפשטות וללחצים לא יציבים. עבודה נכונה כוללת משאבת ואקום תקינה, צנרת מתאימה, ושימוש במד מיקרונים ולא רק בשעוני לחץ רגילים. יעד מיקרונים מקובל הוא להגיע לערך נמוך ויציב בהתאם לנפח המערכת ולציוד, ולאחר מכן לבצע בדיקת החזקת ואקום: סוגרים את הברזים ובודקים אם יש עלייה מהירה במיקרונים. עלייה מהירה יכולה להעיד על דליפה שנותרה, בעוד עלייה איטית עשויה להעיד על לחות שמתאדה מתוך שמן או רכיבים. אם הוואקום “נופל”, לא ממשיכים למילוי לפני שמבררים את הסיבה: חוזרים לבדוק חיבורים, אטמים, ואת נקודת התיקון, ולעיתים מבצעים שוב בדיקת חנקן. ואקום איכותי משפר את יציבות העבודה ומקטין סיכוי לתקלות חוזרות.

מילוי גז לפי משקל לעומת מילוי לפי לחצים ומתי כל שיטה מתאימה

מילוי לפי משקל הוא השיטה המדויקת ביותר כאשר ידוע משקל המילוי הנדרש, במיוחד לאחר ריקון מערכת ותיקון דליפה. משתמשים במשקל דיגיטלי וממלאים לפי נתון היצרן, תוך התחשבות באורך צנרת אם יש הנחיות לכך. מילוי לפי לחצים בלבד עלול להטעות כי לחצים משתנים עם טמפרטורת חוץ, לחות, ועומס בחלל, ולכן הוא מתאים יותר לכיוונון עדין או לאימות לאחר מילוי בסיסי, ולא כתחליף לשקילה. במערכות מסוימות, במיוחד עם בקרת אינוורטר, הלחצים יכולים להשתנות משמעותית במהלך עבודה רגילה, מה שמקשה עוד יותר על “מילוי לפי שעונים”. לאחר מילוי לפי משקל, מבצעים בדיקת עבודה ומוודאים שסופר-היט וסאב-קולינג נמצאים בתחום הגיוני. אם המדדים לא מסתדרים, בודקים גורמים כמו זרימת אוויר, ניקיון סוללות, או טעויות בכמות המילוי עקב צנרת חריגה.

בדיקת אימות לאחר מילוי: לחצים, טמפרטורות וסריקה חוזרת לדליפות

אימות לאחר מילוי נועד לוודא שהמערכת לא רק “מקררת עכשיו”, אלא עובדת באופן יציב וללא דליפה פעילה. מפעילים את המזגן עד להתייצבות, מודדים לחץ יניקה ולחץ דחיסה, קוראים טמפרטורות על קווי היניקה והנוזל, ומחשבים סופר-היט וסאב-קולינג בהתאם לסוג הקרר. במקביל מודדים הפרש טמפרטורה באוויר ביחידה הפנימית ובודקים זרם עבודה של המדחס. לאחר מכן מבצעים סריקה חוזרת עם גלאי או בועות באזורים שתוקנו ובברזי השירות, כי לעיתים דליפה קטנה מתגלה רק לאחר שהמערכת חזרה לעבוד בלחצי עבודה. אם המדדים יציבים ואין סימני דליפה, משאירים את המערכת לעבוד פרק זמן נוסף כדי לוודא שאין קפיצות חריגות או היווצרות קרח. תיעוד המדידות מאפשר השוואה בביקור עתידי אם תופיע ירידה בביצועים.

בדיקת נזילת גז במזגן היא תהליך מדידה ואימות, ולא פעולה אחת. סימנים כמו ירידה הדרגתית בביצועים, קרח על המאייד או כתמי שמן יכולים להכווין, אך הם דורשים הצלבה עם נתוני לחץ, טמפרטורה וזרם עבודה. סדר עבודה נכון מתחיל באיסוף מידע ושלילת בעיות זרימת אוויר, ממשיך למדידות סטטיות ובזמן פעולה, ומתקדם לאיתור נקודתי באמצעות גלאי, בועות או בדיקת חנקן. לאחר שמוצאים את הדליפה, תיקון איכותי, בדיקת אטימות, ואקום עמוק ומילוי לפי משקל מצמצמים סיכוי לחזרת התקלה. אימות סופי כולל סריקה חוזרת ומעקב אחר יציבות המדדים. כך מתקבלת מערכת מאוזנת, עם ביצועים צפויים ועם פחות הפתעות בהמשך עונת הקירור או החימום.